154 THE RELIGION OF THE CRESCENT.

Cain who slew his brother, that it is said, 'The voice of thy brother's bloods (pl.) crieth,' etc. He does not say 'of thy brother's blood' (sing.) but 'of thy brother's bloods' (pl.), i.e. of his blood and of the blood of his descendants. Therefore Man was created single in order to teach thee that everyone who destroyeth one soul from Israel, against him the Scripture accounteth it as if he had destroyed the whole world full; and everyone who preserveth alive one soul from Israel, in reference to him the Scripture accounteth it as if he had preserved alive the whole world full." It will be seen that the latter part of this clause is translated almost quite literally in the Qur'an, while the previous portion of it is needed to connect the Arabic verse of which we are speaking with that which immediately precedes it.

Muhammad's account of Abraham's being cast into the fire and miraculously delivered from it is in almost every detail borrowed from the Midrash Rabbah. The tale is told in a fragmentary

Abraham.

manner in several portions1 of the Qur'an, but the Jewish account forms a continued story and runs as follows:— "Terah 2 was a maker of


1 Vide Surah ii. 260[258]; Surah vi. 74[75]; Surah xxi. 52-72[51-73] (especially this latter passage); Surah xix. 42-50[41-50]; Surah xxvi. 69-79; Surah xxix. 15[16]; Surah xxxviii. 81-95; Surah xliii. 25-27[26-28]; Surah lx. 4.
  2 Midrash Rabbah to Genesis, Par. 17:
תרח עובד לעלמים היה. חד זמן נפק לאתר הושיב לאברהם
[Footnote continued onto next page]
THE ORIGIN OF ISLAM. 155

idols. Once he went away somewhere and seated Abraham in his place as salesman. A man came desiring to purchase, and Abraham asked him, 'How old art thou?' He replied, 'I am fifty or sixty years of age.' Abraham said to him, 'Woe to that man who is sixty years of age and desires to worship that which is only a few days old.'


[Footnote continued from previous page]
מכר תחתיו. הוה אתי בר-אנש בעי דיזבן והוה אמר לה בר כמה שנין את והוה אמר לה בר חמשין או שתין והוה אמר לה וי לה לההוא גברא דהוה בר שתין ובעי למסגד לבר יומי. והיה מתביש והלך לו. חד זמן אתת חדא אתתא טעינא בידה חדא פינך דסלת אמרת לה הא לך קרב קדמיהון. קם נסב בקלסא בידה ותברנהון לכלהון פסיליא ויהב בקלסא בידא דרבא דהוא ביניהון. כון דאתא אבוהי אמר לה מן עבד להון כדין אמר לה מה נכפר מנך. אתת חדא אתתא טעינא לה חדא פינך דסלת ואמרת לי הא לך קרב קדמיהון. קרבת לקדמיהון. הוה דין אמר אנא איכל קדמי ודין אמר אנא איכל קדמי. קם הדין רבא דהוה ביניהון נסב בקלסא ותברנון. אמר לה מה אתה מפלה בי  וידעין אנון. אמר לה ולא ישמעו אזניך מה שפיך אמר. נסבה ומסרה לנמרד. אמר לה נסגד לנורא . אמר לה אברהם ונסגד למיא דמטפין נורא. אמר לה נמרד נסגד למיא. אמר לה אם כן נסגד לעננא דטעין מיא. אמר לה נסגד לעננא. אמר לה אם כן נסגד לרוחא דמבדר עננא. אמר לה נסגד לרוחא
[Footnote continued onto next page]